From:

Sent: Wednesday, June 10, 2020 11:57 AM
To: orit.lamm@gmail.com
Subject: דרישת שלום רחוקה ותודה

​

אורית שלום,

 

אני מקווה שהמייל הזה יגיע אלייך ויצא לך לקרוא אותו ובעיקר שתדעי כמה שאני חושבת עלייך ומוקירה לך תודה וכמה אני מצטערת שפשוט נעלמתי ולא כתבתי לך בחזרה.

קוראים לי מאירה אני בת 28 וחצי, נשואה מזה שש וחצי שנים ואמא לירדן המתוקה.

הגעתי אלייך בהמלצה של שכנה שלי להדרכת כלות כחודש-חודשיים לפני החתונה שלי. אני לא ידעתי שזהו מפגש חובה שהרבנות דורשת לקראת חתונה ולכן מאוד הקטנתי ראש ולא דאגתי לכך עד שהבנתי שייתכן ולא אוכל להתחתן ללא אישור של מדריכה מוסמכת. בלחץ רב ובחוסר חשק חיפשתי מישהי שתסכים לקבל אותי במעט זמן שנותר. קיבלתי כמה סירובים אבל את פתחת את ליבך וביתך אלי והקדשת לי מזמנך היקר. עד למפגש עצמו התקשיתי להבין את החשיבות שלו ובאמת שרק רציתי להגיע אליו בשביל לסמן וי על עוד משימה. 

אני שמחה לומר כי המפגש איתך שינה לי מחשבה זו וגרם לי להרגיש אפילו מבוכה שזו הייתה ההכנה הרגשית שהגעתי איתה במקום אנרגיות חיוביות והתרגשות שמחה של כלה. אני לא זוכרת הרבה על מה דיברנו  אבל השארת בי חותם. נגעת בי. נכנסתי אל ביתך אדם אחד ויצאתי אחר.

 

כמה שבועות אחרי החתונה רציתי לכתוב לך בחזרה על איך היה, התחושות הרגשות, על החוויה לחיות כזוג, הקשיים וסתם להתייעץ אבל עוד הייתי מסונוורת מהאופוריה של החתונה והחיים החדשים שלי. מאז כל פעם מצאתי תירוץ אחר לדחות את השיחה איתך עד שבסוף שכחתי לגמרי. כל שנה קרוב ליום הנישואין אני נזכרת בך שוב ואיזה מזל היה לי לפגוש אותך ושהפעם אני לא אדחה את הרגע ואני אגיד לך תודה. אבל שוב, תמיד יש משהו חשוב יותר שמסיח את דעתי ואני שוכחת או נבוכה מידי מהמחשבה לפנות אלייך שוב וקוברת את הרצון הזה שוב עמוק בפנים ומרדימה אותה עד לפעם הבאה שיצוץ. אני לא יודעת להסביר למה דווקא עכשיו, למה היום למה הרגע, אבל אני לא מסוגלת יותר לדחות את זה. לקח לי קצת פחות מחמש דקות למצוא את המייל שלך בהיסטוריית ההודעות שלי וכמה שעות להעז ולמצוא מה לכתוב.

 

לפני ארבעה חודשים כשהכנתי תיק לחדר לידה אחותי המליצה לי לארוז לתוכו מכתבי תודה. היא סיפרה לי מהחוויה האישית שלה, שאחרי הלידה היא התמלאה בכל כך הרבה אהבה שהיא רצתה לחלוק עם כל האנשים שהיו סביבה בזמן הלידה ולהגיד להם תודה. אני אמנם שכחתי לארוז את אותם מכתביות, אבל ידעתי למי אכתוב תודה ראשונה.. וזה היה אלייך.

אורית לולא המפגש איתך לפני כמה שנים, לא הייתי בגלל מגיע לרגע שבו הזוגיות המופלאה שלי התרחבה למשפחה שאני כל כך מתגאה בה. 

 

תודה לך על הכל, על האהבה, על הקבלה, על הסבלנות, על הדאגה, תודה על הכל. באותה נשימה, סליחה אם פגעתי בך או גרמתי לך להרגיש מנוצלת. אני מצטערת ומתנצלת שהגעתי אלייך ונעלמתי בכזה חיפזון. זה לא הגיע לך אחרי התמיכה שהענקת לי. 

אני מקווה שאת בטוב ושאת ומשפחתך מאושרים ושתקופת הקורונה גיבשה אתכם יחד.

שוב  תודה רבה לך

מאירה ג.